בדיקת סיבו: איפה עושים, איך מקבלים, ההכנה, ומה לא מספרים לך

Last Updated on 14/03/24 by עומרי אריאל

בדיקת סיבו מבוצעת באמצעות סדרת מבחני נשיפה לאורך 90 דקות. הנשיפה הראשונה מודדת את ערכי הבסיס, אחריה שותים תמיסת סוכר. לאחר שתיית התמיסה מבצעים נשיפה למכונה כל 15-20 דקות, במטרה לבדוק את רמות הגז ככל שהסוכר מתקדם במעי. הסוכר ששותים הוא גלוקוז או לקטולוז (לא להתבלבל עם לקטוז).

הבדיקה מתבססת על עקרון לפיו הזמן שלוקח לתמיסת הסוכר לעבור את הקיבה והמעי הדק עומד על כ-90 דקות. על כן, קפיצה בערכי הגז שנמדדו בנשיפה בפרק זמן זה מעידה על נוכחות מוגברת של חיידקים במקומות הנ"ל, ומהווה אינדיקציה חיובית לשגשוג יתר של חיידקים במעי הדק (סיבו). לאחר שהסוכר עובר את המעי הדק הוא מגיע למעי הגס, בו נמצא ריכוז גבוה של חיידקים באופן טבעי, ועל כן גם במצב תקין תתרחש עליה טבעית ברמות הגז בזמן זה – זו הסיבה שמשך הבדיקה בארץ עומד על 90 דקות ולא מעבר לכך. 

עם זאת, בהמשך המאמר נראה שפעמים רבות הזמן שלוקח לסוכר לחלוף על פני המעי הדק יכול להיות שונה מאוד מ-90 דקות, ולכך עשויות להיות השלכות חריפות על אחוזי הדיוק של הבדיקה!!!

במאמר זה נרחיב על אופן הביצוע של בדיקת SIBO, מה מודדים בה, איפה ניתן לבצעה במסגרת הקופות, איפה בפרטי, כמה היא עולה ועוד. כמו כן, אפרט על הדברים שלרוב לא יספרו לך וקריטי לדעת, ביניהם:

• מדוע ההכנה שנותנים לך ממכון הבדיקה יכולה להרוס את תוצאותיה, ואיך להתכונן בצורה טובה יותר.
• מה הבעיות המרכזיות בבדיקה.
• מדוע במקרים רבים לא ניתן לפרש את תוצאותיה לפי הקריטריונים היבשים, ואיזה משתנים צריך לקחת בחשבון.

מה מודדים בבדיקת SIBO – סוגי הגזים השונים

נכון להיות ידועים לנו שלושה סוגים של סיבו, המסווגים לפי סוג הגז שפולטים החיידקים:

1. מימן
2. מתאן
3. מימן-גופריתי

סיבן מימן-גופריתי לא ניתן למדוד בארץ. נכון למועד כתיבת מאמר זה יש רק מעבדה אחת בעולם שמודדת אותו, היא נמצאת בארצות הברית ולא – הם לא שולחים ערכת בדיקה לארץ (בדקתי ואעדכן כשהמצב ישתנה).

את שני האחרים מודדים במגוון מעבדות ובתי חולים, אותם אפרט בהמשך.

קריטריונים לאבחנה חיובית

איזו קפיצה בערכי הגז תיחשב כבדיקת SIBO חיובית (1):

• מימן – עליה של 20 נקודות מעל לערך שהתקבל בנשיפת הביקורת (לפני שתיית הסוכר).
• מתאן – קבלת ערך של 10 ומעלה בכל שלב לאורך הבדיקה.

כיצד ניתן לקבל בדיקת סיבו

קיימות 2 דרכים להגיע לבדיקה:

1. דרך הקופות.
   היתרון – זה חינם.
   החיסרון – הפרוצדורה יכולה לקחת 1-4 חודשים.
   ראשית יש לקבל הפניה מרופא גסטרו.
   לאחר מכן יש לקבוע תור במיקום המבוקש (פירוט לגבי המיקומים ניתן למצוא בטבלה למטה) ולהוציא טופס 17 מהקופה. שימו לב שבחלק מהמקומות מבקשים שני טפסי 17 – אחד למדידת גז מימן והשני למתאן – מומלץ לשאול זאת בזמן קביעת התור כדי למנוע אי נעימויות במעמד הבדיקה.

2. בדיקה פרטית
   היתרון – אין צורך בהפניה וניתן לקבוע תור במרחק של ימים בודדים.
   החיסרון – כמו כל שירות בפרטי, היא עולה כסף. נכון למועד כתיבת מאמר זה עלותה של בדיקת סיבו פרטית עומדת על כ- 600 ₪. במידה שיש לך ביטוח פרטי שווה לבדוק אם קיימת השתתפות.

איפה מבצעים בדיקת SIBO

בחלק זה אפרט על המקומות שבודקים גם מימן וגם מתאן. קיימים מספר מקומות נוספים, שמודדים רק מימן, אך ברוב המקרים מומלץ שלא להיבדק שם כיוון שהתמונה שתתקבל בבדיקה תהיה חלקית בלבד. יוצאי דופן עשויים להיות מקרים של שלשול חריף, בהם ייתכן שבדיקת מימן בלבד תספיק, אך מומלץ להיוועץ על כך עם איש/אשת מקצוע.

בדיקת SIBO במסגרת הקופה	בדיקת SIBO פרטית
איכילוב – ת"א תל השמור – רמת גן בילינסון – פתח תקווה אסותא אשדוד הלל יפה – חדרה העמק – עפולה	אופק פלוס – קרית אונו אסותא אשדוד ניתן לבצע את הבדיקה באופן פרטי גם בחלק מבתי החולים, למשל בתל השומר, אך עלותה דומה לזו שבמכונים הפרטיים, ובניגוד אליהם לא תמיד יהיה שם תור לזמן הקרוב. לכן, אם כבר משקיעים את הכסף, לרוב עדיף ללכת למכונים הפרטיים

עד כאן לפרטים היבשים, ועכשיו בואו נעבור לחלק המעניין 😊

דברים שלא יגלו לך על בדיקת סיבו

חלק זה מכיל מידע קריטי שעשוי להשפיע רבות על איכות הבדיקה, היכולת לפרש אותה נכון והטיפול שתקבל/י או שלא תקבל/י בעקבותיה.

 

הכנה לבדיקת סיבו – למה ההנחיות שקיבלת עשויות לשבש לך את התוצאות, ואיך לעשות את זה נכון

ההכנה המקובלת מביאה במקרים רבים (על אחת כמה וכמה בכאלו המאופיינים בעצירות) לשיבוש בתוצאות הבדיקה ולקבלת ערכים שיקשו מאוד על קבלת פרשנות נכונה של התוצאות. תכף נבין גם מה המקור להנחיות אלו.

הנחיות ההכנה לבדיקה סיבו – הגרסה הרשמית

אוכל ושתיה

24 שעות לפני הבדיקה מותר לאכול מהפריטים הבאים:

• דגנים לא מלאים: אורז לבן, פסטה, פתיתים, לחם אחיד, פיתה, חלה, פתי בר, לחמנייה לבנה
• חלבונים: עוף, דגים, ביצה, תחליף חלב כגון סויה
• ירקות מבושלים: תפוח אדמה, בטטה, קישוא, דלעת, דלורית, גזר
• שמנים: קנולה, שמן זית, חמאה, מזולה, טחינה (1-2 כפות)
• תבלינים טהורים: מלח, פפריקה מתוקה, כורכום, פלפל שחור (מעט)
• שתיה: מים, קפה ללא חלב, תה ללא סוכר בלבד

במקביל, יש להימנע מהמאכלים הבאים

• דגנים מלאים כולל מוזלי, גרנולה ודגני בוקר למיניהם
• חלב ניגר, ומוצרי חלב לבן, יוגורטים ומעדנים למיניהם, גבינות רכות מכל סוג
• ירקות ופירות חיים, כולל אבוקדו
• קטניות
• אגוזים (כל הסוגים) ופיצוחים
• מיצים טבעיים ושייקים מכילי פירות
• מוצרים ממותקים, רטבים מוכנים, קטשופ, דבש, ריבות

יש להקפיד על צום מלא (שתיה ואכילה) 12 שעות לפני ביצוע התבחין. במהלך הצום מותר לשתות מים או תה ללא סוכר.

מה הבעיה בהנחיות האלו

מטרת ההכנה היא להביא אותך לבדיקה ללא פעילות ותסיסה במעי, כלומר אנחנו רוצים שבתבחין נשיפה הראשון (לפני שתיית הסוכר) יהיו ערכים נמוכים ככל הניתן – ככלל אצבע רצוי שיהיו ערכים חד ספרתיים. במידה שהגעת לבדיקה עם ערכים גבוהים, יהיה קשה מאוד לפרש אותה ולהבין האם השינוי בערכים הוא תוצאה של אוכל המסתובב עדיין במעי (כתוצאה מהכנה לא טובה) או של הסוכר ששתית.

הבעיה עם פרוטוקול ההכנה המקובל היא שהוא מתיר אכילת פחמימות וירקות מסוימים. מאכלים אלו מכילים גם סיבים, אשר עוברים תסיסה במעי ומייצרים גזים באופן טבעי. דבר זה יכול ליצור בעיה אצל אנשים עם תנועתיות מעי אטית יותר, כיוון שהסיבים לא יספיקו להתנקות מהמעי בזמן לבדיקה וימשיכו להביא לייצור גזים. התססת הסיבים תביא למצב שעוד בנשיפה הראשונה יתקבלו ערכי גז גבוהים מהרצוי ולא נוכל לפרש את התוצאות באופן תקין.

למה נותנים הכנה כזאת?

הנחיות אלו מבוססות על מחקר שנעשה בשנה 2004 (2), בו בדקו את ההשפעה של מאכלים על בדיקות נשיפה. המחקר אכן הצביע על כך שאכילת המזונות שמותרים בהנחיות אינה משבשת את תוצאות הבדיקה, כיוון שהערכים שנמדדו בנשיפת הביקורת בתחילתה היו נמוכים.

הבעיה היא שהמחקר נעשה על אוכלוסייה ספציפית מאוד – אנשים עם מחלת הצליאק. בנוסף, במחקר מדדו רק מימן, אך לא מתאן.

המרת תוצאות המחקר להנחיות רשמיות היא בעייתית מאוד בלשון המעטה, שכן מחלת הצליאק מאופיינת פעמים רבות בשלשולים, ובהתאם לכך מחקר גם הראה שזמן המעבר במעי בקרב הסובלים ממנה קצר מהרגיל (3). המשמעות של זמן מעבר קצר במעי היא שהאוכל יוצא מהר יותר, ועל כן ההתססה והפעילות שהוא גורם נפסקים מהר יותר גם כן. במקרים אלו באמת ניתן להסתפק בהכנה "מתירנית" יותר (כפי שבהנחיות הרשמיות).

יישום נכון יותר של תוצאות המחקר היה לתת את ההנחיות הנ"ל היום רק לצליאקים, ואולי לאנשים הסובלים משלשול משמעותי יותר, אך לא בהכרח ליתר האוכלוסייה.

במקרה של אנשים הסובלים מנפיחות ללא שלשול משמעותי, ולא כל שכן הסובלים מעצירות, קיים חשש שההכנה לא תהיה מספיק טובה, המעי לא יתנקה מספיק, וכתוצאה מכך נקבל בדיקה עם ערכים גבוהים כבר בנשיפה הראשונה, עוד לפני שתיית הסוכר.
לצערי אנו רואים בקליניקה בדיקות סיבו רבות בהן זה המצב.

אז איך עושים הכנה נכונה…

הכנה לבדיקת SIBO – איך עושים את זה נכון – הפרוטוקול של "קל לעיכול" ומומחים עולמיים נוספים

להלן הנחיות ההכנה שאנו נותנים למטופלי "קל לעיכול":

24-48 שעות לפני הבדיקה לאכול רק חלבונים מהחי (בשר, עוף, דגים וביצים), אך לא מוצרי חלב.

• ניתן להשתמש בקצת שמן (למשל שמן זית) להכנת הביצה או דברים על המחבת.
• ניתן להשתמש קצת בתבלינים, אך יש לבדוק שהם לא מכילים קמח או רכיבים אחרים.
• חוץ מהדברים הנ"ל לא לאכול כלום: לא ירקות, לא פירות, לא פחמימות – כלום!
• עבור טבעונים – ניתן לאכול רק טופו קשה ופחמימות לא מלאות, אך מדובר בהכנה שאינה תמיד אופטימלית.

הסיבה לטווח של 24-48 שעות היא שאנשים שמגיעים לקליניקה עם עצירות, מתבקשים לעתים לבצע הכנה ארוכה יותר:

• כאשר יש יציאה רק אחת ליומיים, ייתכן שנבקש הכנה של 36 שעות.
• כאשר יש יציאה רק כל 3 ימים או יותר, ייתכן שנבקש הכנה של 48 שעות.

לצום 12 שעות לפני הבדיקה – כמו בהנחיות הסטנדרטיות (אפשר לשתות מים ותה לא ממותק).

הנחיות אלו "קשוחות" יותר, אך הן מגדילות את הסיכויים שהמטופלים יגיעו לבדיקה באמת מוכנים, עם ערכי גז נמוכים בנשיפת הביקורת, דבר שיאפשר פרשנות מדויקת יותר של התוצאות.

כאמור, במקרים של שלשול חריף ייתכן שההנחיות הרגילות יספיקו, אך עבור כל השאר שווה להשקיע קצת יותר כדי להגדיל את הסיכוי לבדיקה אמינה ומוצלחת.

הנחיות אלו מקובלות ומטפלים מומחים נוספים מרחבי העולם נוהגים על פיהן גם כן.

למידע בנוגע ללקיחת תרופות לפני הבדיקה, עישון, פעילות גופנית ופרטים נוספים, ניתן להוריד את הנחיות ההכנה הרשמיות של בית החולים איכילוב בקישור הזה.

שטיפת מי פה לפני הבדיקה עשויה להרוס את הבדיקה או לסייע לה – כך תעשו את זה נכון

גם אם תבצע/י הכנה מושלמת, עדיין ייתכן שנשיפת הביקורת תראה ערכים גבוהים. זאת מכיוון שמימן ומתאן נוצרים גם בחלל הפה, ללא קשר למתרחש במעי.

במידה שהתקבלו ערכים גבוהים בהתחלה, ניתן לבצע שטיפת מי פה ולחזור שנית על נשיפת הביקורת, אך יש להיזהר עם פרקטיקה זו ולדעת כיצד להתנהל איתה, אחרת היא עלולה לייצר בדיקה חיובית אצל אנשים שכלל אינם סובלים מסיבו (דבר שנקרא false positive).

הסיבה לכך היא ששטיפת מי פה מורידה את כמות הגזים שנפלטים מהפה לדקות ספורות בלבד (4). כך יכול להיווצר מצב שאדם שביצע שטיפת מי פה לפני נשיפת הביקורת קיבל בה ערכים נמוכים, ובנשיפה שלאחר מכן הערכים יקפצו והוא יאובחן כחיובי לסיבו. עם זאת, קיימת אפשרות שהקפיצה בערכים הייתה בשל הגזים שהחלו להיווצר שוב בחלל הפה, ואין להם שום קשר למעי. במקרה זה אדם זה יאובחן כחיובי לסיבו, גם אם הוא לא סובל מהתופעה.

כיצד למנוע את הבעיה

אם בנשיפת הביקורת יצאו לך ערכי גזים גבוהים, מומלץ לשקול שטיפת מי פה וביצוע נשיפת ביקורת חוזרת לפני שתיית הסוכר. במידה שאכן ביצעת את השטיפה, יש לחזור עליה גם לפני כל הנשיפות הבאות (רצוי ממש בסמוך לביצוע כל נשיפה).

באופן זה ניתן למנוע קפיצה מלאכותית בערכים שמקורה מהפה, ולהיות בטוח/ה שאם התרחשה קפיצה, הסיבה לכך הייתה התססה של הסוכר על ידי החיידקים במעי.

פרשנות שגויה של התוצאות

פעמים רבות מפרשים את תוצאות הבדיקה לפי הקריטריונים היבשים שהזכרנו בתחילת המאמר, מבלי לקחת בחשבון את אחוז הדיוק הנמוך שלה, את העובדה שהיא מבוססת על מנגנונים מאוד לא מדויקים, ועוד.

אני מזכיר – אחת ההנחות המרכזיות שעומדת בבסיס בדיקת סיבו היא שמשך הזמן שלוקח לתמיסת הסוכר לעבור את המעי הדק הוא 90 דקות, ועל כן הגזים שנמדדו בפרק זמן זה מייצגים את המתרחש בו.

אך האם זהו באמת פרק הזמן שלוקח לחומר לעבור במעי הדק?

נראה שהתשובה היא – ממש לא!!

המשמעות היא שאחת הבעיות הכי גדולות בבדיקת סיבו היא – הבדיקה עצמה 😮
היא מבוססת על מדע שאינו מבוסס בעליל והקריטריונים היבשים אינם שווים כלום בחלק נכבד מהמקרים.

בעיה מספר 1 – הזמן שלוקח לחומר לעבור במעי הדק הוא (לפחות במקרים רבים) בכלל לא 90 דקות.

מחקר שבדק את משך הזמן שלוקח בפועל לתמיסה לעבור במעי הדק, מצא שונות אדירה בין משתתפים עם מעי רגיז (5). השונות הייתה כה גדולה, עד כדי שהמספרים שנמדדו נעו בין 10 ל- 220 דקות. המשמעות היא שעבור חלק מהמשתתפים החומר דילג על המעי הדק תוך 10 דקות בלבד, ועלייה בערכי הגז העידה על תסיסה טבעית במעי הגס, לא על שגשוג יתר של חיידקים במעי הדק. מנגד, אצל אדם שאצלו זמן מעבר התמיסה במעי הדק עומד על 220 דקות, בדיקת סיבו שאורכה 90 דקות בלבד תכסה רק חלק קטן מהמעי הדק ועשויה לפספס סיבו.

לפי תוצאות המחקר, זמן המעבר הממוצע של החומר במעי הדק עמד על 71 דקות.

המשמעות היא שכל עליה בערכי הגז לאחר פרק זמן זה אינה בהכרח מעידה על בדיקת SIBO חיובית, אלא על תסיסה נורמלית במעי הגס. חשוב לזכור – כאשר הסוכר יגיע למעי הגס תמיד תתרחש תסיסה, גם באדם בריא לחלוטין, כי ריכוז החיידקים שם גבוה באופן טבעי.

בעיה מספר 2 – קיימת שונות גדולה בין אנשים עם תסמינים שונים ומחלות רקע שונות.

בעוד שממוצע זמן המעבר של התמיסה במעי היה 71 דקות, המחקר גילה גם שקיימים הבדלים עצומים בין אנשים עם מעי רגיז המאופיין בשלשול (IBS-D), לבין מעי רגיז המאופיין בעצירות (IBS-C):

• בשלשול זמן המעבר הממוצע של החומר במעי הדק עמד על פחות מחמישים דקות!
• בעצירות הוא עמד על ככפול מכך, כ- 100 דקות!

כלומר ייתכן שאצל הסובלים משלשול, אפילו זמן בדיקה של 50 דקות הוא ארוך מידי.

אנו יודעים ממחקרים שונים שמחלות רקע (6), ואפילו מצבי חרדה ודיכאון (7), משפיעים רבות על הזמן שלוקח לתוכן המעי לעבור, דבר המקשה על פירוש תוצאות בדיקת סיבו.

מצב זה מוביל לכך שמטופלים רבים מקבלים אנטיביוטיקה שמיועדת לטיפול בסיבו, כאשר הם כלל לא סובלים מסיבו.

בעיה מספר 3 – הבדיקה לא מאבחנת מספיק אנשים עם מתאן מוגבר

במקרה של גז מתאן הסיפור קצת שונה.

להבדיל מסיבו (שממוקם במעי הדק), רמה מוגברת של גז מסוג מתאן יכולה להוביל לעצירות גם כאשר היא מצויה במעי הגס (8). בהתאם לכך מתאן אינו מוגדר יותר כסיבו, אלא ניתן לו שם אחר – IMO.

IMO – Intestinal Methanogens Overgrowth

קיימים מספר הבדלים בין IMO ל- SIBO, אך הרלוונטי ביותר לצורך הבדיקה הוא שבמקרה של מתאן צריכים להסתכל גם על רמות הגז במעי הגס, ולא רק במעי הדק.

במצב זה נוצרת בעיה הפוכה – אם משך הבדיקה ארוך מידי במצב של שלשול, כי החומר עובר מהר במעי הדק, בעצירות משך הבדיקה קצר מידי.

זוכרים שהמחקר שראינו קודם הראה שבאנשים הסובלים מעצירות משך הזמן שלוקח לסוכר לעבור במעי הדק עומד בממוע על 100 דקות?
המשמעות היא שבמקרים אלו, כאשר משך בדיקת סיבו עומד על 90 דקות, הסוכר אפילו לא מספיק לעבור בכל המעי הדק. יתרה מכך – מתאן יכול לייצר עצירות גם כאשר רמתו מוגברת במעי הגס, אך משך הבדיקה קצר משמעותית מכדי למדוד את המתרחש שם.

כלומר, בעצירות הבדיקה מפספסת חלק מהמקרים, תופעה הנקראת false negative.

זמן בדיקה קצר מידי לאנשים הסובלים מעצירות הוא בעיה כלל ארצית, ונראה שמכוני הבדיקה לא ביצעו את ההתאמה הנדרשת לאבחון מאז שמתאן הוגדר כבעיה שונה מסיבו (מאז שהוגדר כ- IMO). זאת בניגוד למעבדות רבות בחו"ל, בהן זמן הבדיקה עומד על 180 דקות.

המשמעות של כל הנ"ל היא שאנשים רבים הסובלים משלשול מקבלים אבחנה שגויה של סיבו וסתם לוקחים אנטיביוטיקה, בעוד שבמקרים של עצירות האבחנה עשויה להתפספס והמטופלים לא יקבלו את הטיפול לו הם זקוקים.

לסיכום

בדיקת סיבו היא בדיקה בעייתית מאוד, ואפילו לא כיסיתי את כל הבעיות הקיימות בה.

היא ארוכה מידי לחלק מהמטופלים וקצרה מידי לאחרים. בנוסף, כל הקריטריונים עליהם היא מבוססת מאוד שנויים במחלוקת וכנראה שאינם נכונים.

המשמעות היא שלא ניתן לפרש את תוצאות הבדיקה מבלי להכיר לעומק את המטופל ואת הגורמים שיכולים להטות את התוצאות. כלומר פרשנות של רופא או אחות שהסתכלו על תוצאות הבדיקה מבלי להכיר אותך לעומק, לא בטוח שתהיה מדויקת.

על כן, ההמלצה היא תמיד לעבוד עם איש/אשת מקצוע מומחים בתחום ושמכירים אותך לעומק. כמו כן, בכל מקרה יש לקחת בערבון מוגבל את התוצאות ולהסתכל על המטופל בכללותו, ולא כמספרים על דף תוצאות בדיקה – הסתכלות הוליסטית ושלמה על כל ההיבטים.

במידה שאת/ה סובל/ת מבעיה מורכבת וברצונך לפתור אותה מהשורש, לשקם את מערכת העיכול ולהרגיש טוב אחת ולתמיד, צוות הקליניקה ואני נשמח לסייע לך. בבקשה מלא/י את השאלון הקצר שבקישור הזה כדי שנבחן את מידת התאמתך לתהליך אצלנו ונחזור אליך בהקדם.